קורסים

אדריכלות היא ישות פיזית ומושגית כאחד, המתוארת באופנים ותצורות שונות: החל מהשפה האדריכלית של תוכניות, חתכים וחזיתות, דרך המבע הפרספקטיבי, ועד שרטוטים דיגיטליים, מודלים ממוחשבים והדפסות תלת־ממד. הקורס עוסק בשאלות הנוגעות למשמעויות ולביטוי רעיונות באמצעים אדריכליים: כיצד האדריכלות זוכה לייצוג לאורך השנים? האם האדריכלות היא הרקע או העיקר? האם האדריכלות הפיזית היא המרכיב המהותי, או שדווקא הייצוג שלה קריטי יותר? הקורס בוחן את הייצוג האדריכלי כפי שהוא מודגם ומתואר באמצעות תוכן, הקשר וצורה. הדיון יוקדש לפרפורמה האדריכלית במדיות חזותיות שונות: שרטוטים ודגמים אדריכליים, ציורים ואמנות חזותית, ספרות וטקסטים, וידאו וסרטים, צילום ומוזיקה. נושאי הקורס: • אופני ראייה וייצוג אדריכלי • קולנוע ואדריכלות • ספרות ואדריכלות • צילום ואדריכלות • מוזיקה ואדריכלות • תערוכות ואדריכלות • רשתות חברתיות ואדריכלות מטרת הקורס: הקורס יציג את חשיבות הייצוג האדריכלי באמצעות תקשורת חזותית ושיתוף ידע בינתחומי, בהיבטים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. הקורס מקנה מיומנויות אנליטיות באמצעות ניתוח נושאים אדריכליים שונים ודרכי ייצוגם. הסטודנטים יפתחו מיומנויות התבוננות והבחנה, ויכולת לתאר ולבקר אדריכלות באמצעות מדיות שונות.

מילון אוקספורד מגדיר את הספרייה כ״בניין או חדר המכילים אוספים של ספרים, כתבי עת, וכן סרטים ומוזיקה לשימוש או להשאלה לציבור או לחברי מוסד״. הגדרה מצומצמת זו אינה מקיפה היבטים נוספים של תפקיד הספרייה, הקשורים למישורים הפורמלי, האישי והלאומי. אדריכלות הספרייה מסייעת לקוראים ברמות שונות של קריאת הבניין: המשמעות האדריכלית באה לידי ביטוי הן בהקשר עיצובי־אורבני והן ביצירת אוריינטציה פנימית נוחה. מגוון המדיה בספרייה מאפשר למבקרים גישה ישירה לידע, כאשר הספרן משמש מתווך וחלל הספרייה מספק את המרחב המתאים. הקורס סוקר ובוחן את תכנון ועיצוב הספריות בישראל דרך השפעות מקומיות וגלובליות. הקורס עוסק בהיסטוריה ובתיאוריות של התפתחות מדינת ישראל כבסיס לפרשנות אדריכלית של הספרייה. בחינת אדריכלות הספריות מתייחסת לשיוך המקומי, לציונות ולישראליות, ומראה כיצד הן מייצרות זהות מקומית־קולקטיבית. הקורס בוחן את מגוון הספריות בישראל באמצעות חלוקה טקסונומית לשישה סוגים, המשרתים קהלי יעד שונים: ספריות קיבוציות, ספריות ציבוריות ועירוניות, ספריות יד לבנים, ספריות אקדמיות, ספריות מוסדיות והספרייה הלאומית. מטרת הקורס: הקורס עוסק בנושאים אדריכליים בהיבט התרבותי והפוליטי, תוך התייחסות לאתוס, או לפרויקט, הישראלי־ציוני. הסטודנטים ילמדו ויאתגרו את שאלת הייצוג האדריכלי, על הציר שבין מקומיות לבינלאומיות, חיי היום־יום ומונומנטליזם, אדריכלות ואמנות, זיכרון קולקטיבי, תיעוד ומורשת, שימור מבנים וייצוגיהם, האבולוציה המורפולוגית של ספריות, טכנולוגיה, סיווג וסידור הידע וניסוי. הסטודנטים ייחשפו לשינויים חברתיים ופוליטיים בישראל המשפיעים על האדריכלות. הסטודנטים יפתחו כלים לניתוח ביקורתי של עיצוב אדריכלי, לצד כלים מתודולוגיים לבחינה מחקרית היסטורית־תיאורטית.

התפתחות האדריכלות במאה ה־20 התרחשה על רקע שינויים בהשקפות פוליטיות, שיפורים טכנולוגיים ותמורות חברתיות. התפתחות אמצעי התקשורת והעברת המידע המהירה בין מדינות האיצה את תהליכי הגלובליזציה, ולכן האדריכלות מושפעת מתהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. מאז שוויטרוביוס כתב את ספרו ״עשרה ספרים על אדריכלות״, האדריכלות מלווה בטקסטים ובתיאוריות התורמים להבניית השיח האדריכלי. טקסטים, מאמרים וספרים נכתבים הן בידי אדריכלים המתארים את עבודתם, והן בידי תיאורטיקנים המבארים ומפרשים פרויקטים אדריכליים. הקורס עוסק בהיבטים שונים של האדריכלות במאה ה־20 באמצעות טקסטים שנכתבו בידי תיאורטיקנים וחוקרים, וכן דרך נקודת המבט של הקהל והמשתמשים. הקורס מתייחס לטקסטים קנוניים של המאה ה־20 העוסקים באדריכלות, ודן ברעיונות, בהשראות ובמהפכות שיצרו, בניתוח רטרוספקטיבי: עלייתן ונפילתם של תנועות וסגנונות אדריכליים; היחסים בין אסתטיקה, פילוסופיה ואדריכלות; פוסט־מודרניזם, פוסט־קולוניאליזם, תרבות חזותית וגלובליזציה. הקורס יבחן את רלוונטיותם של טקסטים אלה כיום, וישאל האם וכיצד יש לעדכן אותם באמצעות ניתוח השוואתי אדריכלי. מטרת הקורס: הסטודנטים ינתחו טקסטים קנוניים ואינטרדיסציפלינריים מן המאה ה־20 באמצעות גישה אנליטית־ביקורתית, ויגדירו את המאפיין האדריכלי המודרני באמצעות צורה והקשר. הסטודנטים יאתגרו את הטקסטים באמצעות שאלות על מניעי המחברים, רעיונותיהם ומקורות ההשראה שלהם. הסטודנטים ידונו ברלוונטיות הטקסטים כיום, ויבחנו כיצד ניתן לעדכן אותם באמצעות ניתוח השוואתי.

הקורס מספק לסטודנטים בסיס תיאורטי ומעשי של עקרונות ופרקטיקות לשימור מבנים. הקורס משלב הרצאות תיאורטיות, הדגמות מעשיות, מקרי בוחן של שימור וביקורים באתרי שימור ובנייה, שבהם הסטודנטים יעריכו ויבינו לעומק את החשיבות של שימור המורשת האדריכלית ואת הטכניקות הכרוכות בשימור מבנים היסטוריים. נושאי הקורס: • הבנת משמעות המורשת האדריכלית והיכרות עם עקרונות שימור מבנים • לימוד ההתפתחות ההיסטורית של חומרי בניין וטכניקות בנייה • רכישת ידע בגישות לשימור ובפילוסופיית שימור מבנים • היכרות עם מסגרות תכנון מוסדיות ותקנות המסדירות שימור מבנים • פיתוח מיומנויות מדידה, תיעוד והערכה של מבנים היסטוריים • לימוד שיטות וחומרי שימור מסורתיים ומודרניים • הבנת תפקידם של בעלי עניין ומעורבות קהילתית בפיתוח פרויקטים לשימור • ניתוח מקרי בוחן של פרויקטים מוצלחים לשימור מבנים

הקורס עוסק בעיר כמרחב טעון, שבו תכנון אדריכלי ועירוני משקף ומעצב יחסי כוח, ביטחון וקונפליקט חברתי. לאורך הסמסטר נבחן את המתח בין תכנון רשמי לשימוש בפועל: מן המגרש הבודד ועד המקטע העירוני, דרך קריאת אתר, מרחב ציבורי “בשגרה” ובזמן אירוע, שכבות תשתית וחיי יומיום, מחאות, גדרות, מחסומים ותהליכי ג’נטריפיקציה. הסטודנטים ילמדו למפות ולנתח מקומות עירוניים באמצעות תצפיות, שרטוטי תנועה, מיפוי שכבות ותיעוד בצילום, ויבחנו כיצד תקנים, ביטחון ונורמות חברתיות מתורגמים לדפוסי כניסה, שהייה והדרה. במקביל יתנסו בתכנון התערבויות נקודתיות במרחב ציבורי טעון, המבקשות לנסח איזון מודע בין צרכי ביטחון, זכות למרחב ציבורי חי ופתוח, וחיי קהילה. נושאי הקורס: מן המגרש לעיר: קריאת אתר ותכנון הקשרי מרחב ציבורי בפעולה: כיכרות, רחובות ותנועת קהל עיר כשכבות: היסטוריה, תשתיות וחיי יומיום מרחב בטוח: אדריכלות, ביטחון ותנועה במרחב ציבורי אדריכלות, חוק ונורמות: תקנים, נגישות ובטיחות אדריכלות, חברה וקונפליקט מרחבי

מאז ימי קדם משפיעה הטכנולוגיה על הצורה האדריכלית במסגרת מערכת יחסים מורכבת. ההיבטים הטכנולוגיים של התכנון האדריכלי באים לידי ביטוי לא רק בשיקולי יעילות, אלא גם כנגזרת של השפעות חברתיות, מניפולציות של מרחב ואילוצים כלכליים. המהפכה התעשייתית והטכנולוגיה המתפתחת של המאה ה־19 הובילו לזינוק בחידושים הטכנולוגיים, והעניקו לאדריכלים כלי תכנון ועיצוב רבים. לכן אדריכלים נדרשים להגיב לטכנולוגיה, לפרש אותה ולשלבה בתכנון המבנים. החדשנות מאפשרת דרכי שימוש חדשות בחומר ודרכים מגוונות לעיצוב המרחב. הקורס בוחן את הממד הטכנולוגי של האדריכלות מנקודת מבט אדריכלית. הקורס סוקר מבנים היסטוריים המתאפיינים באלמנטים מרחביים בסיסיים, כגון קמרונות, כיפות ותומכות דואות, ובחומרי בנייה שונים: עץ, אבן, פלדה, לבנים, בטון מזוין, זכוכית ויציקות. מטרת הקורס: הסטודנטים יבינו את משמעותה של הקונסטרוקציה בעיצוב המרחב הבנוי, לא באמצעות חישובים מתמטיים, אלא באמצעות היגיון הנדסי־טכנולוגי. הסטודנטים ינתחו שיטות בנייה במבנים היסטוריים לצד שיטות בנייה מתקדמות של המאה ה־20.

בעשור האחרון מתקיימת פעילות רבה במחקר הברוטליזם, מתוך רצון לתעד את הנושא, כשאדריכלים ובניינים ברוטליסטים עדיין נגישים. יתר על כן, המחקר בנושא מצביע על חשיבותו של הברוטליזם ועל התכונות הייחודיות שעליהן יש לשמור. לאחר מלחמת העולם השנייה חלו תמורות, בעיקר בתחום החברתי-פוליטי, אשר העלו תהיות לגבי התנועה המודרנית. השיח האדריכלי פנה לאפיקים חדשים, כמו הברוטליזם, שהחל להיראות בעיקר במהלך שנות ה-50. בשנת 1955 פרסם ריינר בנהם את החיבור המכונן "הברוטליזם החדש", המגדיר שלוש הנחות יסוד: 1. זיכרון כדימוי, 2. תצוגה ברורה של המבנה, 3. הערכת חומר 'כפי הנמצא'. הברוטליזם נבחן כשינוי מהמודרניזם, המייצר אוצר מילים אדריכלי חדש המושפע משינויים חברתיים. אחת השאלות המהותיות היא האם הברוטליזם המשיך את המודרניזם - הסגנון הבינלאומי; או שהייתה זו תנועת נגד המייצגת שינוי בשיח האדריכלי. הקורס עוסק בהיבטים שונים של הברוטליזם ודן בשאלות: כיצד הברוטליזם מגדיר את המרחב הציבורי באופן שונה מגישות אדריכליות קודמות, וכיצד מורכבותו מתמודדת עם סידור הפנים; האם ברוטליזם יוצר חווית בנייה חדשה מבחינת סידור מרחבי? מטרת הקורס הסטודנטים ילמדו על המורכבות של האדריכלות הברוטליסטית: מקורות, השפעות ומאפיינים. הסטודנטים יעסקו בהיסטוריוגרפיה אדריכלית ובמשמעויותיה. נושאי הקורס •מבוא לברוטליזם – מקורות •ברוטליזם ישראלי •ברוטליזם אירופאי •ברוטליזם אמריקאי •ברוטליזם חברתי ופוליטי •הטכנולוגיה של הברוטליזם •ברוטליזם ללא בטון

אדריכלות בישראל, או ״אדריכלות ישראלית״, התגבשה בין המאה ה־19 למאה ה־20. התפתחותה הושפעה הן מהשפעות בינלאומיות, כגון השיח האדריכלי העולמי וקליטת גלי העלייה, והן מהשפעות מקומיות: האווירה הפוליטית, החברתית והתרבותית. הקורס מתאר את תולדות האדריכלות בישראל בתקופות שונות: התקופה העות׳מאנית, הסגנון האקלקטי והאדריכלות המודרנית, הקמת המדינה, וכן תמורות משמעותיות באדריכלות לאחר 1967 ו־1977. הקורס עוסק בייצוג האדריכלות כפי שהוא מגולם בעדויות, בתיאוריות אדריכליות ובהיבטים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים המעצבים את השיח האדריכלי. מטרת הקורס: הסטודנטים יחקרו את צורות האדריכלות בישראל לאור ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה, וינתחו את ביטוייה והשפעותיה: מונומנטליזם, סוציאליזם, שימור, זיכרון והנצחה. הסטודנטים ילמדו על אדריכלים ישראלים שתרמו להבניית השיח האדריכלי בישראל.

הקורס בוחן את האדריכלות דרך צירי מתח מרכזיים: בין פרט לעיר, מסה לחלל, אורנמנט למופשטות, שקיפות לאטימות, אוניברסלי למקומי, אבסטרקטי לקונקרטי, קבוע לזמני, וידני לדיגיטלי. בכל מפגש נבחן כיצד ניגודים אלו מעצבים חשיבה ותכנון אדריכליים, מתוך דוגמאות מן ההיסטוריה של האדריכלות היוונית והרומית, הגותית והרנסנס, ועד המאה ה־19–20 והפרקטיקות העכשוויות. הקורס מדגיש כי אדריכלות נוצרת לא רק בבחירה באחד הקטבים, אלא דווקא במתח, בדיאלוג ובאיחוי ביניהם: בין ייצוג לביצוע, רעיון לטכנולוגיה, אידאולוגיה לחומר ולפרט הבנוי. לאורך הסמסטר הסטודנטים ירכשו כלי ניתוח תיאורטיים ותולדתיים, שיאפשרו להם לקרוא ביקורתית בניינים, תכניות ושרטוטים, ולמקם את עבודתם בסטודיו על פני אותם צירים. המטרה היא לפתח שפה מושגית חדה ורגישות למורכבות המרחבית, כך שהסטודנטים יוכלו להשתמש בניגודים כמנוע לחדשנות אדריכלית, ולא רק כחלוקה דיכוטומית בין ״או או״.